אמא ואבא היקרים:
אני רוצה להציע לכם הצעה.
שמתי לב שבכל פעם שאנחנו לא מסכימים על משהו אתם דואגים להראות לי כמה אתם יודעים הכל.. אתם נואמים לי, "חופרים" כמו שאני נוהגת לקרוא לזה.. ואז אני נאטמת. בכלל לא מקשיבה לכם.
אני זוכרת לטובה דווקא את הפעמים שהיה לכם מצב רוח וקצת סבלנות ושאלתם אותי מה דעתי, מה אני מרגישה, מהם הצרכים שלי ואפילו חשבנו על פתרונות משותפים. היה חשוב לי להקשיב גם לכם באותן שיחות. זו הייתה חוויה מלמדת מאד.
ההבנה שלכם וההקשבה האמפטית פתרו את הבעיה לאורך זמן. לא רק לאותו רגע כדי שיהיה לכם "שקט".
אני רוצה להציע לכם שנמשיך לשוחח ולהקשיב אחד לשני. שנשאל שאלות וננסה לדון בצרכים של שני הצדדים. כך גם אני לומדת להקשיב לאחר. להתחשב.
ואל תפחדו. אני יודעת שלא לימדו אתכם לעשות את זה כי הורים בד"כ מביאים את הפתרון או מביעים את "סמכותם" וזה חדש לכולנו. אבל כולם שמים לב לאחרונה שזו לא הדרך. כי היא לא מצליחה לאורך זמן ותמיד אנחנו חוזרים למאבקי הכח.
ואתם יכולים ליישם את הדרך החדשה גם עם האחים שלי. היא טובה לכל גיל. זו דרך חיים. נוכל להנות מאווירה נעימה, אוהבת ותומכת בבית לאורך זמן.
מקווה שנסיים עם התמונות הללו. ונתחיל להביט זה בזה.
עד עכשיו, נאמתם לי מאד. בואו נסיים עם הנאומים ונתחיל בדיאלוג.
אוהבת,
הבת שלכם.
כתיבת תגובה