"הרעיון שלא חייבים להפגין חזית אחידה מול הילדים שינה אותי כאדם.."
ככה כתבה לי השבוע בוגרת קורס ההורים שאני מנחה- "בית ללא צעקות"
כולנו מכירים את הדעה הנפוצה שמאד מקשה עלינו כהורים -תמיד להפגין חזית אחידה מול הילדים.
הבעיה היא שהרצון להיות מאוחדים כל הזמן גורם לנו לחיכוכים עם הילדים וגם עם בן הזוג.
לא תמיד אנחנו רואים את הדברים כפי שבן הזוג רואה אותם ואנחנו מגיבים לסיטואציות בניגוד למה שאנחנו באמת חושבים שצריך והילדים כמובן מרגישים את זה, כי אנחנו לא שלמים עם עצמנו…
אם אני מבקשת מהילדה שלי ללבוש סוודר כי אבא שלה חושב שצריך אבל אני מעדיפה שהיא תחליט בעצמה על פי התחושות שלה, אני נכנסת איתה למאבק מיותר שאני לא מאמינה בו בניגוד לרגשות האמיתיים שלי.
אני מאמינה שכל הורה חופשי להביע את דעתו בתגובה לסיטואציה או התנהגות מסויימת של ילד וכדאי שכל אחד יתייחס למה שהוא רואה כ"בעיה".
זה בסדר גמור שהילדים שלנו יהיו חשופים לדעות שונות כי אנחנו אנשים שונים ואין סיבה שנסכים תמיד על כל דבר ואין סיבה (ויכולת) לשנות את בן הזוג שלי.
כשמנסים להפגין חזית מאוחדת מזוייפת אנחנו מקלקלים את היחסים עם הילדים וחבל.
מומלץ לברר "של מי הבעיה" ואז מי שמרגיש שיש בעיה לוקח עליה אחריות, ואז מערכת היחסים שלי עם הילדים תלויה בי בלבד.
לעקרון הזה יש השפעה עמוקה על ההתנהגות של הילדים ועל שיתוף הפעולה איתם והוא מצמצם מאד את המאבקים איתם כי אנחנו מתמקדים בדברים שחשובים לנו ומשחררים את האחרים או שאנחנו מגיעים להסכמות ואנחנו שלמים איתן – על איך כדאי להתמודד עם הסיטואציה.
יש עוד דרכים פשוטות לצמצם מאד את המאבקים עם הילדים ואפשר ללמוד אותם במרוכז.
כתיבת תגובה