"מה עשיתי עכשיו??"

אתם חוזרים הביתה עם מצב רוח טוב..קיבלתם מחמאות מהבוס, היה לכם יום מהמם…

"עדי!" אתם קוראים לילד כדי שיבוא אליכם לחיבוק.. נשיקה וקצת השתובבות..

"מה עשיתי עכשיו..??" הוא אומר…

 מה??

למה הוא מגיב ככה??

אתם מופתעים מהתשובה הרי הכוונה שלכם הייתה מאד טובה,

רציתם להתחיל את אחר הצהריים בכייף…

אז מה בעצם קרה עכשיו??

למה הוא ענה לכם ככה?

הסיבה לזה היא מאד פשוטה-

רוב הפעמים שאנחנו קוראים לו הוא שומע שהוא אשם במשהו, שהוא לא בסדר..

יש לו קישור אסוציאטיבי  של "אני אשם במשהו"  כשהוא שומע את השם שלו!

כי זה מה שהוא שומע מאיתנו בדרך כלל-

"עדי!  תסדר כבר את החדר שלך-אתה תמיד משאיר את המחברות מפוזרות על השולחן!" 

"עדי! מה אתה עושה לאחותך שהיא צועקת ככה?"

"עדי! כמה זמן צריך לחכות שתסיים ללבוש את החולצה?"

אז בפעמים הבודדות שאנחנו פונים אליו בחיבה הוא מכין את עצמו להאשמה החדשה והוא מיד עונה-

"מה עשיתי עכשיו..??"

אז מה עושים כדי לא להיות מופתעים עם תגובות כאלו ולא לתת לילד שלנו לחיות באווירה של אשמה? 

• מקפידים לקרוא בשמו בדרכים שונות ורבות המתאימות לסיטואציה כך שלא יחבר את הקריאה בשמו רק לבקשות ומטלות אלא גם כשאנחנו רוצים להגיד מילה טובה..
• מנסים ליצור שיח עם הילדים שלנו על דברים נוספים במהלך היום ולא רק כשאנחנו מבקשים מהם משהו. (מחקרים מראים שמרבית הפניות אל הילדים שלנו  והשיח בין הורים לילדים סובב סביב בקשות ודרישות..)
• והדבר החשוב ביותר – צריך ללמוד איך לבקש ולגייס שיתוף פעולה מילדים בדרכים שלא גורמות להם להרגיש אשמים אפשר למשל להתמקד בסיטואציה או במה שאנחנו מרגישים לגביה ולא כמה הילד שלנו אשם בכל דבר ולהגיד- "עדי, כל המחברות זרוקות על השולחן. מכעיס אותי שהחדר לא מסודר בסוף היום". מסרנו את אותו המסר בלי האשמת הילד.

            ואז…

כשניכנס הביתה עם מצב רוח טוב בפעם הבאה-

זה יהיה אחר צהריים נפלא של הפתעות טובות, חיבוקים ונשיקות …

בהצלחה :)))