מחשבות, כלים והשראה

אמרת לו שהגיע הזמן לכבות את המסך. הוא מתחיל לכעוס, מתווכח, אפילו בוכה. בשלב הזה יש שתי תגובות נפוצות: או שנותנים עוד כמה דקות כדי למנוע את ההתפרצות, או שמכבים בכעס אחרי שכבר ביקשנו יותר מדי פעמים. בראשונה ניסינו לשמור על הקשר, בשנייה ניסינו להחזיר לעצמנו את ההובלה. אבל האמת היא שהילד לא צריך לבחור בין השתיים - הוא צריך את שתיהן. למה אנחנו מתבלבלות? כשאנחנו רוצות קשר קרוב עם הילד, אנחנו מודדות את עצמנו לפי התגובה שלו: אם קיבל את הגבול בשקט – עשיתי נכון, אם הוא התפרץ – משהו השתבש. אבל ילד יכול להרגיש בטוח ואהוב, ובו-זמנית להיות מאוד לא מרוצה מהחלטה שלנו. אלה לא סתירות. לחיבור והובלה שני תפקידים- חיבור גורם לילד להרגיש שהוא אהוב ורצוי גם כשהוא לא במיטבו - כשהוא כועס או מאוכזב למשל. מתוך זה נבנה הרצון שלו לפנות אלינו ולבקש עזרה. הובלה נותנת לו משהו אחר: הבנה שיש מבוגר אחראי שיודע מה לעשות גם כשהוא לא יודע. אמא לא נבהלת מהכעס שלו, ולא צריכה שיסכים איתה כדי להישאר בטוחה בהחלטה. הילד לא צריך להסכים עם הגבול כדי שהגבול יהיה נכון- בחנות, כשהילד לא רוצה ללכת, אפשר לבקש ממנו שוב ושוב ולתת לו עוד כמה דקות, או לכעוס ולקחת בכח. יש גם דרך שלישית: להבין שהוא מאוכזבת כי הוא רצה משהו, בלי לנסות לשכנע אותו שכדאי לו, ובמקביל להמשיך להוביל את היציאה. הוא יכול להיות מאוכזב וההחלטה יכולה להישאר - זה הרגע שבו יש גם קרבה וגם הובלה. המטרה שלנו היא לא לגדל "ילד שלא מתנגד" - אם הצבת גבול והילד כעס, זה לא אומר שהגבול נכשל. הבכי לא אומר שהיית צריכה להגיד "כן". הובלה טובה נראית ככה: הילד לא מרוצה, ואת עדיין בטוחה במה שאת עושה. ואם הוא מתפרץ - צועק, זורק דברים, משתולל - מקבלים את שני הדברים יחד: קשה לו לקבל את ה"לא", אבל ה"לא" נשאר. מבינים את הרגש אבל עוצרים את ההתנהגות. כי אפשר לקבל כל רגש, אבל לא כל התנהגות. חיבור לא מחליש את ההובלה - אפשר לא לשנות את הגבול ובכל זאת להישאר קרובה לילד שכועס על הגבול הזה. אפשר לעצור התנהגות ובכל זאת להבין מה הוא מרגיש. המטרה היא שהילד ירגיש שהוא יכול להיות קרוב אליך גם כשקשה לו או כשהוא לא מווסת, וגם - שהוא לא צריך להיות זה ש"מחזיק את ההגה" ומחליט מה עושים. ומה קורה כשמגיע רגע האמת?? העיקרון ברור בתיאוריה, אבל כשהילד מסרב להיכנס למקלחת בפעם החמישית ואת עייפה - כבר אין "רק תיאוריה", יש שאלות אמיתיות: להתערב או לחכות? מה להגיד? ואולי ההתנגדות מספרת לי משהו שאני מפספסת? כי אותו "לא" יכול לספר סיפורים שונים בהתאם למצב. אז בגלל שבלתי אפשרי להכניס הכל למאמר קצר, אני עומדת לפתוח בקרוב שבוע תרגול מעשי - "קרובה ומובילה". שבוע שבו נתרגל יחד בפועל איך להישאר קרובות גם כשהילד מתנגד, איך להחזיק גבול בלי לפחד מהתגובה, ואיך להוביל בלי איומים או עונשים. ההשתתפות היא בעלות של 97 ₪. אם את רוצה לקבל עדכון כשההרשמה נפתחת (מספר משתתפות מוגבל): הירשמי כאן - https://yesodot.ravpage.co.il/closeandleading והילד שלך יקבל אמא שרואה אותו וגם שיודעת להוביל אותו. שרונה כהן, מומחית בחינוך, מנהלת יחידה להתפתחות הילד לשעבר.